נייר עמדה - פריפריה

הרפואה הציבורית בפריפריה – תמונת מצב

מבוא[1] [2] [3] [4] 

קיימים פערים משמעותיים במדדי הבריאות בין הפריפריה לבין מרכז הארץ. האוכלוסייה בפריפריה, המונה 2.4 מיליון תושבים המתפרשים על פני 85% משטח מדינת ישראל, מקבלת פחות שירותי בריאות – כמותית ואיכותית וזאת ניתן להבחין בעיון זריז בנתונים היבשים של שיעור מיטות אשפוז נמוך[1], שיעור מיטות שיקום ושיקום גריאטרי נמוך[2], מחסור ברופאים[3], זמינות שירותי הרפואה – דימות ורפואה יועצת[4] ועוד.
הדבר מתבטא בתמותה כללית  מוגברת (עד 8 שנים פער בהשוואה למרכז), תמותת תינוקת מוגברת (עד פי שניים), נגישות פחותה לשירותי בריאות, ושיעור גבוה יותר של מחלות הניתנות למניעה. כל אלו מתבטאים גם באיכות חיים ורמת שביעות נמוכה יותר מבריאותם (מתוך סקרי הלמ"ס[5] [6]).

 

"כנס מצפה לשוויון בבריאות בנגב[1]" בשנת 2014 פרסם מספר המלצות לחיזוק הרפואה בנגב. בכנס הוצגו ניירות עמדה עם המלצות יישומיות בנושאים הנדונים לצורך הבאתם בפני בכירי מערכת הבריאות בארץ ומשרדי ממשלה רלוונטיים.

ההמלצות המרכזיות: יצירת מנגנונים לשיתוף פעולה ואיגום משאבים, בדגש על תשתיות וכח אדם, הכוללים חבילת תמריצים הן ברמה האישית והן ברמה המשפחתית.

המלצות אלו, העולות בקנה אחד עם מסקנות ועדת אפק[2] (דו"ח מסכם לשרת הבריאות ומנכ"ל משרד ראש הממשלה של הועדה לבחינת הרחבת שירותי הרפואה בדרום), על אף הקונצנזוס על נכונותן והנחיצות ביישומן, לא קרמו עור וגידים לידי יצירת מציאות חדשה בנגב בפרט, או בפריפריה בכלל.

המטרה:

הוספת תקנים באופן דיפרנציאלי פרוגרסיבי לטובת קיצור תורנויות והורדת עומסים במיון ובמחלקות. תהליך שכזה ניתן ואפשרי ע"י מיפוי חלוקת העומס בחתך חטיבות ובתי חולים ועדכון דינאמי של מפתח התקנים לפי עומס בפועל ולא בשיטת היחס בין כוח אדם רפואי/סיעודי למיטת אשפוז שלא מבטא את העומס בפועל עקב תקינת גולדברג שיש לעדכנה[1] - תהליך אותו 'מרשם' תבצע ותסייע לטובת הוספת התקנים ובכלל לתועלת וטיוב המידע הקיים בנושא.

השיטה:

• מיפוי צרכים: מיפוי צרכי בתי החולים של קופת חולים "כללית" והממשלתיים, בחתך לפי חטיבות, בסוף כל שנה יימסר דו"ח דינאמי מכל מרכז רפואי על מצב החוסר בכוח האדם (המתבטא במדדי עומס) והתקינה תתוקן בהתאם. פתרון כזה ימשוך כוח אדם איכותי למקומות הזקוקים לו. [3] [4] [5] [6] 
• שקיפות: פרסום התקנים הנפתחים מראש ומועדי הוועדות ("קונקורסים") לאיושם.
• פרסום מחלקות מובילות בתחומם ומרכזי מצויינות כמודל חיובי למשיכת כח אדם לפריפריה. באופן זה ניתן לייצר רוטציות התמחות במחלקות אלה שתטייב את איכות ההכשרה.
• בקרה: מעורבות ארגון המתמחים באופן בו יחולקו מענקי ההתמחות באופן דיפרנציאלי על פי חלוקת העומס.
• ליווי וסיוע: ארגון המתמחים, בשיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים, תבנה תוכנית תמיכה וסיוע למעבר משפחות לפריפריה: סיוע בשכר דירה וסיוע במציאת מקום עבודה לבן/בת זוג, כמקובל בצפון אמריקה. באופן דומה, פתיחה של מעונות יום וגני ילדים בתוך המרכזים הרפואיים בית החולים תאפשר לכח אדם רפואי וסיעודי שהיה תלוי בתמיכת המשפחה להגיע לעבודה גם במקומות המרוחקים מאד מהמשפחה הגרעינית.
• אופק תעסוקתי: חלוקה דיפרנציאלית של כח אדם תאפשר לתכנן קידום ופיתוח של מתמחים לתת התמחות וסיוע ב-fellowships, מסלול קידום אקדמי מהיר ותקני "רופא חוקר" (כיום קיימים פחות מ-full timers) וכן איוש תקני בכירים ומנהלי שירותים ויחידות [2].
• מענקי פריפריה: יישום ההמלצות לטיוב כח האדם בפריפריה על ידי תמרוץ מתמחים ומומחים צעירים בהתמחויות העל למעבר לבתי החולים בפריפריה. המענקים יחולקו תחת רגולציה של ועדה מרכזית שתבחן אחת לשנה את חלוקת העומסים ומילוי התקנים היחסי ותחלק את המענקים באופן דיפרנציאלי ופרוגרסיבי כך שהמחלקות העמוסות יותר יתומרצו ראשונות לצמצום הפערים הארצי.
• כשלים: חשוב לציין כי בשנים האחרונות נוצר כשל בירוקרטי אשר מעקר את פוטנציאל ההצלחה של מענקי פריפריה/מצוקה: שינוי מקצועות ההתמחות הזוכים למענק מדי שנה וכן שיטת החישוב המשתנה אף היא מדי שנה, גורמת לכך שמתמחה יידע אם הוא בכלל זכאי למענק חודשים רבים אחרי תחילת התמחותו. מה שיצר תופעה בה מתמחים הבינו כי אינם יכולים להסתמך על המענקים ומעדיפים לחכות לתקנים במרכז (מ-2 סיבות מרכזיות: מנהלים ובכירים 'איכותיים' יותר שילוו אותם בתקופת ההתמחות, קרבה משפחתית שהינה גורם חשוב למתמחים בגילאים של הקמת משפחה).

[1] 2.48 מיטות ל-1000 איש בתל אביב, 1.46 בצפון ו-1.39 בדרום
[2] הממוצע הארצי עומד על 1 ל-486. בצפון: מיטה אחת לכל 3200 תושבים.
[3] יחס המתמחים ל- 1000 איש. והן ברמה הניהולית
[4] במחוז דרום של שירותי בריאות כללית נאלצים מבוטחים להמתין עד 60 יום לבדיקת MRI, או לייעוץ של קרדיולוג, נוירולוג, נוירולוג ילדים, אורתופד או כירורג.
[5] נייר עמדה - תקנים
[6] קיים מודל ("יוספטל" בקופת חולים "כללית) שהראה תוצאות חיוביות: העסקה של 6-12 חודשים בפריפריה כתנאי לקבלה בהתמחות למקצועות רווים במרכז (לדוגמא כירורגיה פלסטית ורפואת עור).