הדו"ח מבוסס על שאלון מקיף מחודש יוני 2017 ונותן ביטוי לכלל אנשי הצוות הרפואי המשרתים את הציבור בבתי החולים: מתמחים, סטאז'רים, אחיות, רופאים המחכים לתקן המבצעים תורנויות-חוץ ואף מומחים. העונים מקיפים את כלל קשת בתי החולים בארץ החל בברזילי וסורוקה דרך שערי צדק והדסה ועד העמק, זיו ונהריה שבצפון. כמובן שגם נציגים מבתי החולים הגדולים בארץ לקחו חלק בשאלון כמו מאיר, אסף הרופא שיבא ואיכילוב.

עיקרי הדוח

  • הממוצעים השנתיים מוכיחים את הסכנה הנשקפת לצוות הרפואי בבתי החולים כשהם חווים בממוצע 112 אירועי אלימות בשנה - כל איש צוות רפואי חווה מקרה אלימות כל  3 ימים בממוצע.
  • רק 2% מהצוות הרפואי מרגישים 'בטוחים לחלוטין' במקום עבודתם (מרפאות, בתי חולים)
  • 67% ממי שחווה אלימות מעולם לא הגיש תלונה. הסיבות העיקריות: "עייפים מדי", "יותר מדי בירוקרטיה", "לא מאמינים שיצא מזה משהו" או "חוששים מנקמה של הגורם האלים"
  • בעוד 4% חשים שההנהלה תתמוך בהם במידה ויגישו תלונה,  21% חוששים להיתפס 'בעייתיים' בעיני ההנהלה במידה ויפעלו להגיש תלונה על אלימות. 0% מרגישים שיש 'מדיניות ברורה' למאבק באלימות בתוך בית החולים.
  • מתוך הפתרונות הקיימים, 63% חושבים שתוספת שיטור ואבטחה הם הפיתרון המיטבי, ו-45% סוברים שהפתרון הראוי הוא הידיעה שבמידה והגורם האלים איננו המטופל - הוא יורחק לאלתר עד סיום הטיפול

נתונים כללי

בלטו לרעה הבאים (ביחס לממוצעים):

  • ממוצעים שנתיים של אלימות: 
    מאיר (169  בשנה). שיבא (133 בשנה). וולפסון (117 בשנה). ממוצע כללי: 112 מקרים בשנה.
  • תקיפות בשנה: 
    ממוצע כללי 3 בשנה. וולפסון (5 בשנה). שיבא (4 בשנה). מאיר (3 בשנה). ממוצע כללי: 3 בשנה
  • איום לאלימות: 
    וולפסון (22 בשנה), שיבא ומאיר (20 שנה). ממוצע כללי: 16 בשנה
  • הטרדות מיניות: 
    מאיר (40 בשנה), כ- 90% מהם במיון. ממוצע כללי: 14 בשנה
  • אלימות מילולית: 
    וולפסון (79 בשנה), שיבא (78 בשנה), מאיר (77 בשנה). ממוצע כללי: +60 בשנה
  • פגיעה ברכוש: 
    מאיר (32 בשנה), שיבא (25 בשנה). ממוצע כללי: 19 בשנה

בית החולים שבלט לטובה במספר אירועי האלימות הנמוך ביותר כמעט בכל המדדים - בילינסון

דוח אלימות בביהח - יולי 2017

המציאות בבתי החולים מראה כי לצוות הרפואי אין יכולת להתמודד עם אירוע האלימות בזמן התרחשותו (25% מציינים שזמן הגעת האבטחה 'איטית', 42% מדווחים שהיא 'סבירה' בלבד), ואף אין ביכולתם להרחיק את הגורם ונאלצים להמשיך בטיפול תחת האלימות:

  • 29% שהפעילו אלימות פיזית בדר"כ אינם מורחקים גם אם לא הפסיקו התנהגותם האלימה
  • ב- 45% מהפעמים שגורם איים הוא בדר"כ אינו מורחק גם אם לא נרגע (רק 4% מורחקים ואינם מורשים לחזור גם אם לא נרגעו - כמובן שבמקרים שכאלה לא מדובר במטופלים עצמם אלא במלווים)
  • 54% שהפעילו אלימות מילולית בדר"כ אינם מורחקים גם אם לא הפסיקו התנהגותם
  • 21% מהמטרידים מינית בדר"כ אינם מורחקים גם אם לא הפסיקו התנהגותם

ראוי להדגיש כי 87% מאנשי הצוות הרפואי אשר מבצעים תורנויות גם במיון וגם במחלקה מדווחים כי לדעתם מתרחשים יותר מקרי אלימות במיון מאשר במחלקות (7% מהם מעריכים כי מספר מקרי האלימות שווים במיון ובמחלקה)

טיפול באלימות

תלונות ויחס ההנהלה

רק ב 25% מאירועי האלימות הצוות הרפואי מזמין אבטחה. ראוי לציין לטובה את בית החולים איכילוב שם הצוות הרפואי מזמין אבטחה עבור 45% מאירועי האלימות.

הצוות הרפואי חש העדר גיבוי ותמיכה מההנהלה - רק 15% חשים שיש להם גיבוי משמעותי מההנהלה, מצד שני, 13% השיבו "שום גיבוי, להפך" ועוד 45% השיבו "גיבוי למראית עין". משמע כ-58% מרגישים שאין להם גיבוי מהנהלות בתי החולים. בהתאם עולה הדיווח ש-67% מהצוות הרפואי מעולם לא הגיש תלונה. 3 הסיבות העיקריות לכך שאינם מגישים תלונה הם:

  • 47% - "עייפים מדי"
  • 45% - "אין טעם לא יצא מזה כלום"
  • 39% - "יותר מדי בירוקרטיה"
  • 18% - "חוששים מנקמה של הגורם

מה קורה בפועל

להלן 3 הערות משמעותיות שעלו בפרק זה של שהשאלון:

  • "המשטרה הוזמנה אך שכנעה שלא להגיש תלונה. כמו גם לחץ מהבטחון" (מתמחה, בילינסון)
  • "אני כן יכולה לומר שכשהייתי סטודנטית והוטרדתי מינית בבי"ח בו הועסקתי כעוזרת רופא, והתלוננתי בפני מנהל המחלקה, לא נעשה דבר והובהר לי שגם לא ייעשה דבר ועל כן התפטרתי. עצוב לומר, לא הגשתי תלונה. המקרה לא היה חמור מספיק וידעתי שלא יקרה עם זה כלום, סתם יגזול זמן ותסכול באמצע בחינות הגמר". (ממתינה לתקן)
  • "נראה שמדיניות בית החולים זה להשתיק מקרי אלימות. כשרצינו לשבות שעתיים עקב מקרה אלימות רצו לסגור אותנו באודיטוריום ולא הסכימו שנעשה בחוץ את המחאה שלנו" (אחות, מאיר)

כמו כן, כשנשאלו מה הם שלושת האמצעים המובילים לקריאה לאבטחה, רק 12% ציינו כי המאבטח נמצא בטווח ראייה, 37% דיווחו כי ברשותם לחצן מצוקה בעוד שהרוב הגורף של העונים (80%) ציינו כי הטלפון הינו האמצעי לקריאה לאבטחה ועבור 47% מהעונים הטלפון הינו האמצעי היחידי להזמנת אבטחה.

לאור כל אלה, לא מפליא שרק 2% מהצוות הרפואי מרגיש 'בטוח לחלוטין' במקום עבודתו.

קריאה לאבטחה

פתרונות

אנשי הצוות הרפואי התבקשו להציע עד 3 פתרונות לפי ניסיונם בשטח ואלו הבולטים ביותר:

  • 47% - הרחקה של אדם אלים לתקופה ממושכת מהמרפאה בה הפגין אלימות
  • 45% - הרחקה של אדם אלים באופן מוחלט עד לסיום הטיפול (אלא אם הוא המטופל)
  • 45% - להכניס יותר כוחות בטחון שיטור - כמעט ואין במוסדנו

ניתן לראות בבירור כי אנשי הצוות הרפואי מבקשים ומעדיפים להרחיק גורמים אלימים בין באופן זמני ובין אם באופן מוחלט (כמובן שהדרישה מתייחסת למלווים ולא למטופלים עצמם) לצד הוספת אבטחה ושיטור.

הפתרונות של עוני הסקר

כמו כן על שכ-70% מאנשי הצוות הרפואי מרגישים שאין בבתי החולים מדיניות ברורה של טיפול במקרי האלימות ושכ- 40% חושבים שהאבטחה 'אינה יעילה' להפסקת האלימות.

תיאורי אירועי אלימות (נבחרו 10 המזעזעים והמטרידים ביותר):

10 מקרי האלימות המזעזעים ביותר

הערות כלליות (10 המשמעותיים ביותר):

הערות כלליות (10 המשמעותיים ביותר)